החלטה בתיק ע"ע 4403-01-14

השופטת אביטל  רימון-קפלן

1.   בפני בקשת המבקש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין של בית הדין האזורי  לעבודה בתל אביב (השופט אורן שגב ונציג ציבור מר הרצל גבע; תע"א 6881/09)  מיום 4/12/13 ופסק הדין מיום 3/12/13.

רקע כללי

2.   המשיב הועסק במאפייה שבבעלות המבקש החל מאמצע שנת 2008 ועד ליום 8/6/09, המועד בו הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים בנסיבות השנויות במחלוקת ביניהם.

       בתביעה שהגיש לבית הדין האזורי עתר המשיב לתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, הפרשי שכר, גמול שעות נוספות, הפרשי שכר מינימום, דמי הבראה, דמי חגים ופדיון ימי חופשה. בנוסף עתר המשיב לתשלום שכר בגין החודשים אפריל-מאי 2009, וכן לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה, אך זנח רכיבים אלה בסיכומיו.

       המבקש הכחיש את טענות המשיב וטען כי המשיב קיבל ממנו את מלוא זכויותיו. עוד טען המבקש כי המשיב נותר חייב לו סך של 100,000 ש"ח בגין כספים שונים שהלווה לו, ועל כן עתר לקזזם מכל סכום שייפסק, אם ייפסק, לטובת המשיב.

3.   בפסק הדין מיום 4/12/13 קיבל בית הדין האזורי את גרסתו העובדתית של המשיב לעניין מועד תחילת עבודתו- 15/4/08, ולא 1/7/08 כטענת המבקש. בנוסף, משנקבע כי המשיב הועסק אצל המבקש מעל שנה (15/4/08- 8/6/09), ובהעדר תחשיב נגדי, נפסקו למשיב דמי הבראה בגין 6 ימי הבראה בסך של 1,986 ש"ח. כמו כן נפסק כי המשיב זכאי לפדיון ימי חופשה בסך 1,866 ש"ח, זאת בהסתמך על תלושי השכר מהם עולה כי לא שולמו כל סכומים בגין רכיב זה.

       בכל הנוגע לגמול עבור עבודה בשעות נוספות, קבע בית הדין האזורי כי המבקש הודה שהוא לא ניהל רישום של שעות עבודתו של המשיב. בקשר לכך הפנה בית הדין האזורי לאשר נפסק בפרשת ימית (ע"ע (ארצי) 212/06 ימית א.בטחון (1988) בע"מ - אפרים (12.11.2008), ולכך שביום 1/2/09, תוך כדי תקופת העסקתו של המשיב, נכנס לתוקפו תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958 (להלן- החוק), ובכלל זה סעיף 26ב(א) הקובע כי אי הצגת רישומי נוכחות, חרף החובה לנהל פנקס שעות עבודה, מעביר את נטל ההוכחה למעביד כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, בהיקף שלא יעלה על 15 שעות נוספות לשבוע או על 60 שעות נוספות חודשיות.

       בית הדין האזורי קבע כי המשיב לא נחקר על שעות עבודתו, ובהעדר הוכחה בדבר מתכונת עבודתו, יש להחיל את חובת ההוכחה הקבועה בסעיף 26ב(ב) לחוק הגנת השכר, על כל תקופת עבודתו של המשיב. עוד נקבע כי המבקש לא הציג רישומי נוכחות של המשיב ולא הוכיח שהמשיב לא עבד בשעות שבמחלוקת, לבד מהטענה כי המאפייה לא פתוחה בשעות אחר הצהריים, אותה לא הוכיח. כפועל יוצא מקביעות אלה, פסק בית הדין כי המשיב זכאי ל- 44 שעות חודשיות בשיעור 125% ו- 16 שעות חודשיות בשיעור 150%, בסך כולל של 45,435 ש"ח למשך כל תקופת עבודתו.

4.   עם זאת, דחה בית הדין האזורי את תביעות המשיב לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקמת משקבע כי המשיב לא הוכיח כי פוטר מעבודתו. בהעדר ההוכחה נדחו גם תביעות המשיב להפרשי שכר ולהפרשי שכר מינימום, כך גם התביעה לדמי חגים נדחתה מן הטעם שלא היה חולק כי המשיב  היה עובד חודשי.

מנגד, דחה בית הדין את טענת המבקש לקיזוז סכומים בשל הלוואה, משקבע  כי עדויות שני הצדדים בעניין זה היו בלתי מהימנות, מבולבלות ובלתי נהירות, מה גם שהמבקש לא הציג כל ראיה ממנה ניתן ללמוד על כך כי הלווה למשיב סכומים כלשהם ומה שיעורם.    

       לאור התוצאה אליה הגיע חייב בית הדין את המבקש בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עו"ד בסך כולל של 5,000 ש"ח. 

5.   להשלמת התמונה, מן הראוי לציין, כי קודם לפרסום פסק הדין מיום 4/12/13 נחתם אלקטרונית במערכת "נט המשפט" פסק דין מיום 3/12/13, ללא חתימת נציג הציבור, שבו נפסקו למשיב דמי הבראה וחופשה אך נדחתה תביעתו של המשיב לגמול עבודה בשעות נוספות.

בהחלטה מיום 12/12/13 הבהיר אב בית הדין את נסיבות חתימתו על טיוטת המסמך. כעולה מאותה החלטה, ביום 3/12/13 בשעות הלילה המאוחרות, במהלך עבודה על טיוטת פסק הדין, חתם אותה אלקטרונית אב בית הדין בטעות ובהיסח הדעת. כן צוין כי הטיוטה לא נחתמה על ידי נציג הציבור שישב בדין, משום שלא הסתיימה השלמת הטיוטה הסופית של פסק הדין. כעולה מן ההחלטה, למחרת כאשר ביקש אב בית הדין להמשיך ולעבוד על הטיוטה, התברר לו כי הטיוטה נחתמה אלקטרונית כפסק דין. לאחר בירור, וכשהסתבר כי המזכירות טרם פעלה ליישומה של טיוטת פסק הדין, הורה אב בית הדין לחסותה, באופן שלא תופיע כפסק דין בתיק האלקטרוני והתפנה להשלים את הטיוטה, באופן ששונתה ההחלטה בנוגע לרכיב גמול השעות הנוספות. לאחר ההשלמה, הטיוטה המעודכנת היא נשלחה לנציג הציבור, ולאחר קבלת אישורו וחתימתו, נחתמה הטיוטה המעודכנת ויושמה על ידי המזכירות כפסק דין.  

אב בית הדין הבהיר עוד כי לא בכדי, טיוטת פסק הדין, שנחתמה בטעות ובהיסח הדעת, אינה חתומה כנדרש על ידי נציג הציבור שישב בדין, שכן כל עוד לא הסתיימה השלמת הטיוטה הסופית של פסק הדין, לא היה טעם לשלוח אותה אליו לצורך התייחסותו וחתימתו, וכי למותר לציין בהקשר זה, שפסק דין, שלא נחתם כדין ע"י נציג ציבור שישב במותב, הנו בטל (VOID).  

עוד ביקש אב בית הדין להדגיש, כי אילו סבר שטיוטת פסק הדין, שנחתמה בטעות, מצאה דרכה לידי מי מהצדדים, היתה יוצאת החלטת הבהרה מיידית בעניין, ובאי כוח הצדדים אף היו מוזמנים לבית הדין בדחיפות לצורך קבלת הבהרה.

בסיפא להחלטה ביקש אב בית הדין להביע את צערו על התקלה המצערת ועל עגמת הנפש שנגרמה לצדדים בעטייה, תוך ציון כי בעקבות התקלה, הוכנסו באופן מיידי שינויים בדרכי העבודה על טיוטות פסק דין בקרב צוות לשכת האב"ד. 

6.   המבקש הגיש את ערעורו על פסק הדין מיום 3/12/13 ומטעמי זהירות, גם על פסק הדין מיום 4/12/13, אשר לשיטתו הוא VOID. במצורף לכך הגיש את בקשתו שבנדון לעיכוב ביצוע פסק הדין.  

חלק לא מבוטל מהודעת הערעור עוסק בטענת המבקש ולפיה כל פסק דין שניתן אחרי פסק הדין הראשון מיום 3/12/13 הינו בטל מעיקרו ((VOID, כך שלטענתו  קיים רק פסק דין אחד - הוא פסק הדין מיום 3/12/13; כי בכל מקרה החלטת בית הדין האזורי מיום 12/12/13 ניתנה ללא בקשת מי מהצדדים ובחוסר סמכות; כי פסק הדין מיום 3/12/13 הינו פסק דין גמור ושלם, כי בית הדין האזורי סיים את מלאכתו ועל כן איננו יכול לשבת כערכאת ערעור על פסק דין או החלטות שהוא עצמו נתן.